הטקסונומיה של בלום

על ידי | 12.03.17

כלי לסיווג מטלות למידה על פי רמות החשיבה שלהם. מקור המושג “טקסונומיה” בשתי מילים יווניות – “טקסיס” שמשמעו סידור, ו”נומוס” שמשמעו חוק.

הטקסונומיה של בלום בנויה משש רמות חשיבה באופן מדרגי מהפשוט אל המורכב, כך שהשגת רמה קוגניטיבית בשלב גבוה, מותנית בהשגת רמות קודמות לה.

כלי זה הופיע לראשונה ב-1956 ע”י מספר פרופסורים באוניברסיטת שיקאגו, ובראשם עמד הפסיכולוג החינוכי בנימין בלום. בלום וחברי הוועדה ביקרו את אופן הלימוד בבתי הספר שמתמקד בחשיבה מרמה נמוכה וכולל בעיקר משימות הדורשות זיכרון, שינון והבנה. הם הסבירו כי התמקדות בשינון וזכירה של חומר, ללא ניסיון לפתח יכולות חשיבה מורכבות יותר, הופך את הלימוד בבתי הספר עקר ולא רלוונטי עבור התלמידים. לאור זאת, השאיפה היא לקדם רמות גבוהות של חשיבה בלמידה כמו יישום של ידע קיים במקרים חדשים, ויצירה מקורית של התלמידים המושתת על בסיס ידע קיים.

היא נראית כך:

השלב הראשון – ידע

היכולת לשלוף מהזיכרון פירטי מידע, עובדות ומינוחים שנלמדו. הדגש הוא על זכירת פירטי ידע כגון רעיונות, עובדות ותופעות.

השלב השני – הבנה

יכולת בסיסית לפרש ולתרגם את הידע הנלמד לכדי משמעות. הכוונה כאן היא לרמה הנמוכה ביותר של הבנה. ברמה זו התלמיד יודע מה נאמר ויכול להשתמש בחומר או ברעיון שנמסר לו בלי להתייחס בהכרח לחומר אחר.

השלב השלישי – יישום

שימוש בידע הנלמד והכללים שנלמדו לכדי יישומם בפועל במצבים חדשים. הלומד נדרש להתאים בעצמו פתרון למצב שטרם נתקל בו.

השלב הרביעי – אנליזה

פירוק יחידה נלמדת לחלקים המרכיבים אותה והבנת היחס בין הרכיבים. הבנת יסודות החומר הנלמד ואופן ארגונו. הלומד נדרש להבדיל באופן עצמאי בין עובדות והנחות, עיקר ותפל.

השלב החמישי – סינתזה

צירוף רכיבים ואלמנטים לכדי שלמות. תהליך של צירוף חלקים והרכבתם. התוצר צריך להיות דגם, מבנה, או פתרון מקורי של הבונה.

השלב השישי – הערכה

התייחסות שיפוטית וערכית לרעיונות, מעשים, פתרונות וכדומה. היכולת לבצע שיפוט כמותי או איכותי של תוצר כלשהו ולהצדיק את הקריטריונים ששימשו לשיפוט.

כמפתחי הדרכה אנו נדרשים לששת הרמות המלאות בטקסונומיה של בלום על מנת שנוכל לפתח תוצר הדרכה שעונה לצרכי השיעור. אנחנו למעשה מובילים את הלומד דרך כל אחד מהשלבים.

כאשר אנחנו מפתחים את השיעור, ראשית חשוב לנו לקבל את כל הידע הדרוש (שלב 1), לקרוא ולהבין אותו בצורה הטובה ביותר(שלב 2).

השלב היישומי (שלב 3) יעזור לנו להבין כיצד אנחנו רוצים “להוציא לפועל” את השיעור, ויגדיר את סוג התוצר אותו אנחנו מפתחים.

לאחר מכן, נקח את כל החומר הידוע לנו ונפרק אותו לאבני הבניין של השיעור. הצורה המתודית של פירוק החומר לגורמים (שלב 4) תעזור בסופו של דבר ללומד להבין את החומר בצורה טובה יותר

בשלב הבא, נראה את תוצר ההדרכה שלנו בשלמותו ונבין האם הוא בנוי כמו שצריך (שלב 5), מעין סוג של משוב פנימי בשביל עצמנו.

בשלב האחרון, רגע לפני שנשלח את התוצר לתיקוף (שלב 6) נסתכל עליו בעין בוחנת – נעבור שוב על התוצר ונראה היכן אפשר להרחיב, היכן צריך לקצר ומה עלינו לעשות על מנת שסבב התיקוף של התוצר יהיה קצר ואפקטיבי.

חשוב לציין כי בעבר חשבו שהוראה טובה צריכה להתחיל משינון של עובדות ולאחר מכן ניתן להתקדם בהדרגה לרמה הבאה. כך התלמיד עובר בין רמה לרמה עם הזמן. היום מקובל לערער על הנחה זו, למידה איכותית היא כזו המשלבת רמות חשיבה שונות כבר מתחילתה.

כמו כן, רמת חשיבה גבוהה בטקסונומיה לא מעידה בהכרח על רמת הקושי של המשימה. גם משימות זכירה או הבנה עשויות להיות מורכבות וקשות. פעמים רבות נדמה לנו שמטלות הן ברמת חשיבה גבוהה אך בפועל מדובר ברמה נמוכה של הבנה. למשל משימות של השוואה או ניתוח, שהלומדים כבר התנסו בהן בכיתה.

לאור זאת, כדי לבחון האם מדובר ברמת חשיבה נמוכה או גבוהה לא מספיק לבחון את המשימה, אלא חשוב לבחון אותה בתוך ההקשר הכללי של הלמידה.

לסיום, הדגמה נוספת של הטקסונומיה של בלום, והפעם מתוך הארי פוטר:

האם גם אצלכם יש שימוש במודע בטקסונומיה של בלום? מכירים כלים נוספים לפיתוח הדרכה אפקטיבי? שתפו אותנו בתגובות!

0 תגובות

רוצים לקרוא את הפוסטים שלנו לפני כולם?

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו.

Share This